ישנם כאלה שקמים בבוקר, או אפילו קצת לפני
לפני שהשמש ניקתה מעיניה לכלוכי שינה,
מצחצחים שיניהם, מטילים מימיהם,
לובשים חליפה שלא משאירה יותר מידי אוויר לנשימה,
ממהרים אל המכונית,
צועקים על הנהג שמשמאלם,
ועל הרמזור,
ועל כל העולם המחורבן.
ישנם כאלה שמחתימים כרטיס בעבודה
מפזרים חיוכים ארסיים לכל עובר ושב
נכנסים לתא צפוף בלי דלת, או חלון קטן
יושבים כפופים מול מחשב ישן
ובתוך ניירת שפעם הייתה יער עד
מחפשים עט שכותב
או עיפרון מחודד
וסופרים את הדקות עד שש בערב.
ישנם כאלה שמחצית מחייהם מעבירים על הכביש
והם יורקים וצועקים ומזיעים על ההגה
ומקווים שאולי עוד שעה העומס יפחת
והפקק ישתחרר
והם ייסעו הכי מהר
ויהיו חופשיים.
ישנם אנשים שמגיעים הביתה
ויש ארוחה חמה על השולחן
וכלב אהוב, וחתול סקרן
ילד גדול שבדיוק חזר מהצבא
אישה קשת יום מאופרת בכבדות וקצרת סבלנות
מתקלחים, מתפשטים, שותקים
עד הבוקר הבא.
וישנו אני
ואת כל זה ראיתי מהצד
ובכלל לא רציתי לכתוב שירים על אנשים אפורים
חיים מנומנמים ושגרה מפרכת
אז ארזתי לי קצת זמן, פיסת שמיים
וקרן שמש חמימה
ובניתי את חלקת העדן הפרטית שלי
הירוקה, היפה, הטובה. |
