[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א.מ. נוריד
/
שש צלחות סינייות

לפני שבע שנים, כשהייתי בת שש, ההורים שלנו לנסעו לסין. כשהם
חזרו, מלבד שפע המתנות שהביאו לכל אחד מאיתנו, הם גם קנו סט של
צלחות סיניות, שש במספר. כשראיתי זאת שאלתי אותם למה הם קנו שש
צלחות סיניות ולא חמש, הרי אנחנו חמישה אנשים במשפחה. אמא אמרה
שזה בא ככה בסט, וגם שאין בזה שום דבר רע כי אם תשבר אחת יהיה
לה תחליף.
היא הוציאה כל אחת בזהירות מירבית מכל האריזות והשקיות שעטפו
אותה;  הן היו מקרמיקה לבנה, עם מסגרת זהובה ודקה בשוליים
וזמיר יושב על עץ בצד הימני של הצלחת, גם הוא צבוע בזהב.
אמא החליטה שמכיוון שהן כל כך מיוחדות ויפות נוציא אותן בערבי
שישי כשאנחנו עושים את הקידוש. תמיד כשאחותי ערכה את השולחן
והוציאה את הצלחות, נשארה צלחת אחת בארון, מחכה ליום שגם היא
תצא.

והיום הזה הגיע; כעבור חצי שנה נולד לנו אח, ומספרנו הפך
לשישה.
לאחר הלידה, כשהלכתי לבקר את אימי בבית החולים, היא החזיקה את
התינוק הקטן, חייכה אלי ואמרה "עכשיו את רואה למה קנינו שש
צלחות?"
כשאחי, שנקרא גלעד גדל וכבר היה בן ארבע, הוצאנו סוף, סוף את
הצלחת השישית מהארון, ושוב הצלחת הייתה עם כל חמשת אחיותיה,
כמו ביום קנייתה.
עוד חצי שנה עברה. אחי הגדול קיבל צו ראשון. הוא התגייס
לגולני, אמא קצת פחדה ואבא היה מודאג, אך אחי, כמו שהוא תמיד
יודע לעשות הרגיע אותם ואמר להם שלא יקרה כלום.

ואז פרצה מלחמה.
פחדה של אמא התעצם ואבי היה לחוץ יותר ויותר. לפעמים בלילה
הייתי שומעת את הצעדים המודאגים של אמא במסדרונות.
מידי פעם הגיע אלינו מכתב, שהבטיח שהכל בסדר ושעוד מעט הוא בא
הביתה.

המכתבים נפסקו וכבר יותר משלושה חודשים לא שמענו ממנו, אמא
ישבה כל היום על יד עדן החלון מחכה רק לבואו. לפעמים ראיתי
אותה בוכה ובאתי לחבקה.
יום אחד הצצתי בחלון וראיתי שלושה אנשים במדים, הייתי בטוחה
שהוא בא עם עוד משני חבריו, צעקתי בכל הבית, צורחת מאושר! אבא
ואמא היו כולם נרגשים, גם אחותי הגדולה ואפילו גלעד הקטן!
פתחתי את הדלת בשמחה, רק שהפתעה התגלתה לעיני, זה לא היה אחי,
ואפילו לא חבריו מהצבא, אלו היו שלושה חיילים זרים לי. הבטתי
אחורה וראיתי שפניה של אימי החווירו ואחותי החלה לבכות.





שבוע לאחר מכן, כשאמא אמרה שצריך ערוך את השולחן לערב  שישי עם
כאב רב בעיניה, אחותי הוציאה את הצלחות הסיניות, אך הפעם כמו
לפני שבע שנים, חמש צלחות. אחותי ערכה את השלוחן בשקט ואני רק
עמדתי שם, מביטה בכאב בצלחת השישית שנותרה בארון, שכנראה לא
נוציא אותה שוב לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם אריק שרון
אוהב סוכריות על
מקל וגם עראפת
אוהב ארטיק
לימון. גם הם
בני-אדם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/08 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א.מ. נוריד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה