ישבתי ודיברתי עם חבר שלי
ותיק.
שאלתי והרהרתי על חיי ועל עניין
סגירת התיק.

דיברנו אז שעות על משמעות
ועל יקום,
החבר שלי הוא  קצת מוזר כזה,
בחור די עקום.

והוא עם הראש המעוות שלו
רוקד לי "הבה נגילה,"
מצטט מדברי המשורר שלי שאמר
כי "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
יושב ערבי עם נרגילה."

ואני עם ההומור העקום שלי
מתקשה להבין את שלו,
אני מנסה אך לא מצליח
להבין את בילבולו.

ואולי זוהי
המעשייה של חיי,
חוסר הבנה ורוב דופי שגורסים כי טוב יותר
היה בלעדיי.

"שיר כאב עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו,
שיר כאב כל פעם חוזר.
אולי זה עוזר"

בזכות שאני שר,
משורר?
אז, מה אתה אומר?

(ציטוטים משירו של מאיר אריאל ז"ל "שיר כאב")