...והאומה עוד מתאספת והעונות להן חולפות
שוב הגיעה לה העת להדליק האבוקות
מי באש ומי במים, מי זעק ומי נדם
הם הרי כולם שווים פה בטקס הקזת הדם

עוד ניכר הצער והתום מן הפנים הצעירות
מתהילת המוות הנצחית הן יראות ומוקסמות
מזה עלם-חמד, יפה תואר, שנקבר באדמה
מגש הכסף מנצנץ לו בתפארתו הארורה

שוב הלאימו הכאב, והלבישוהו בשחורים
כל דצריך, ייתי ויכאב - בבכי תמרורים
כך, הספד ירדוף הספד, המשפחה, החברים
יספרו איך המתים היו בעצם מלאכים

וכשתבקע אז בת הקול ותצרח את צריחתה
יבכו כל ההורים, תבכה כל הנשמה
"כמה כבר נתנו, אדמתנו הטובה
את הדם כיסינו אך לא את הבושה...

ואיך נוכל לסלוח, איך בכלל נמצא סיבה,
לתרץ תאוותך לשתות דמנו לרוויה?"
אך בת הקול לא מפרשת, ואיננה מסבירה
אילמת היא לנצח בצריחתה האטומה

ואם איזה זב-חוטם מן הפינה יעיז לשאול
"מדוע מטפחים ומהללים כאן את השכול?"
ואם יאמר להם "רבותי, איך לא הבחנתם בדבר
בנו לנו באר, אבל חמסו את הנהר!

שוב הגדם לא יצמיח, והגומא ירשרש
הגינה הצחיחה והשדה יבש..."
אם יעז אותו נבל לבזות את כבוד המת
ישתיקוהו בצעקות ויגזרו עונשו כרת

יחלפו יום ויומיים, ירעימו המחרחרים
"צריכים לתת בראש," "צריכים לצאת מהשטחים"
לשחרר את הכלבים, להפריח היונה
אבל הכול אמרו גם לפני עשרים שנה

אז מה כבר השתנה?