כל מרווח בין נשימה לנשימה
מתמלא במעגלים של עצב
ואני במרכז... מסוחררת מכל כך הרבה זיכרונות
שלא מניחים לי
ורק מגבירים את הקצב.

אני מנסה לנשום עמוק - ולשכוח,
וכל נשיפה לוקחת ממני כוח
והשכחה לא באה על מקומה
אלא רק מעצימה את הסחרחורת
אז אני עוצמת עיניים ועוזבת ידיים
ונשאבת אל תוך המערבולת.

ודקות ארוכות...
בזמן שאתה מכה כלכך חזק ברוחי
עורי מצטמרר והנשימות רק חונקות
אני כמעט יכולה לגעת בכל מה שאמתי

ורוחי גוועת,
וגופי דומם
בין כל הזיכרונות.