|
כל מרווח בין נשימה לנשימה
מתמלא במעגלים של עצב
ואני במרכז... מסוחררת מכל כך הרבה זיכרונות
שלא מניחים לי
ורק מגבירים את הקצב.
אני מנסה לנשום עמוק - ולשכוח,
וכל נשיפה לוקחת ממני כוח
והשכחה לא באה על מקומה
אלא רק מעצימה את הסחרחורת
אז אני עוצמת עיניים ועוזבת ידיים
ונשאבת אל תוך המערבולת.
ודקות ארוכות...
בזמן שאתה מכה כלכך חזק ברוחי
עורי מצטמרר והנשימות רק חונקות
אני כמעט יכולה לגעת בכל מה שאמתי
ורוחי גוועת,
וגופי דומם
בין כל הזיכרונות. |
|
|
כל הזמן יש
פיגועים,
הרוגים.
דם ברחובות.
צעקות, זעקות,
סבל וייסורים.
משפחות שכולות,
ילדים יתומים,
אנשים רעבים
ללחם, חולים
במגפות.
ומה אנחנו
עושים?
יושבים ורואים
טלוויזיה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.