|
מכה בפנים
מהלב אל הלב
מכה מבפנים
מדגישה את הכאב
לא אין פה שקט שאחרי סערה
הפצע הזה כנראה יישאר פתוח
צליל הפיצוח ברצפה הקרה
מבשר שהגוף היה חייב לנוח
זה אומר שהרוח אזלה מהמפרשים
ולא נשאר עוד מי שיחזיק
איך פתאום אלפי חלומות ומאוויים
הפכו בן רגע לדבר מזיק
צלקות צלקות על פנינו חולשות
את זעקת הלב באוזנינו לוחשות
פצעים פצעים שמגלידים וגם שלא
מבכים על ההפסד והמכה שעוד תבוא
האש מלחכת לאיטה בזנבו של פתיל
ואף אחד לא חושש מכך שהוא נגמר
שעוות הנר לאט נוטפת על כס של בדיל
על מחר שוב נשען, לא נדע שמאוחר |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.