1.
בין עמקים והרים, בין עצים מלבלבים לחופים נוגים,
בין אחוזת בית לעיר הקודש -
שוכנת עיר השכול.
תושבים רבים בה, משפחות וילדים
ובכל בית, בכל לב - נשארים, חסרי מגע,
בעלי קול ללא תהודה,
בעלי זווית ללא צללית,
בעלי זיכרונות ללא הווה -
כיסאות ריקים במטבחים מפוארים של פרוייקט בניה.
יחידות הדיור בו מתרבות, ומשווקות באקראי.
המחיר אינסופי, והקנייה נעשית ללא דילמות.
וכנראה שתושביה מאד מרוצים, הם אינם עוזבים לעולם.
2.
הלכתי איתך בשדה,
אוחזים יד ביד באהבתנו הגדולה
ולפתע עצרתי אותך, מצביע לכיוון הגבעה
שם, סיפרתי לך, ביתה של המשפחה ההיא.
ואת מביטה אך אינך רואה,
חיים שלמים שלא נולדו.
המשכנו בשבילי השדה, חבוקים, חיים
ברחובות עיר השכול,
עיר שלא תקרום גידיה
כי מתחת לאדמה הם.
בשדה הלכנו, שוקטים, אוהבים
בין העמקים, ההרים, העצים והחופים,
בעיר השכול. |