|
אני מדמיין לעצמי שדות סגולים
פרושים על גבעות העמק
עוטפים אותי באהבה רבה
מקצה ארץ ועד כוכב.
היו אלה ימים של שקט
המים לא משו ממסך הערפל
ציירתי רקיעים בתכלת
ספינות לבנות של מילים.
הזיכרונות נמסו לאדמה
לבשר תולעים תחוח רוחות
לעיסה דביקה של חוסר הכרה
לרעד קל על פני העלים.
פעמוני רוח כבדים
הרטיטו בנפשי מעגלי אור
כמוסות של תכלת השמים
והייתי לזהוב הכוכבים. |
|
|
-סבתא.
-מה.
-לא חשוב, סתם
רציתי לבדוק שאת
עוד לא מתה.
אפרוח ורוד, נכד
למופת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.