[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רזי רוני
/
נערות הבאדי מסאג'

פאטאייה שבתאילנד, עיירת חוף עתיקת יומין שהפכה בזכות נמל גדול
הסמוך לה לעיר שעשועים גדולה.
יש בה הכל. החל ממסעדות מצויינות, פאבים, פארקים שונים,
דיסקוטקים וחיי לילה סוערים, וכמובן חוף ים עם כל המשתמע מכך.

היה לי יום אחד להעביר שם בנסיעת עסקים.

בערב הלכתי לבאדי מסאז' מאוד ידוע ויוקרתי במקום, המחירים שם
מתחילים משלושת אלפים באט(כשבעים וחמש דולר) ועד עשרת
אלפים(כמאתיים וחמישים דולר).
הכניסה היתה מאוד מפוארת, מוארת באורות נוצצים ומפגינה עושר
רב.
נכנסתי אל תוך הלובי של המועדון, המקום נראה כמו מועדון חברים
גדול, רוב האנשים  לבשו חליפות  או בגד אלגנטי אחר.
כורסאות מפוארות, מוסיקה נעימה ובר משקאות גדול שסיפק שתיה
לסובבים שהיו ברובם תאילנדים עשירים.
מאחורי קיר זכוכית גדול ישבו כעשרים או יותר בחורות על מדרגות
אבן גדולות לבושות בשמלות קצרות וסקסיות, עיגול ממוספר צמוד
לדש ביגדיהן, מחייכות לכל עבר.
ישבו שם בחורות מגיל שמונה עשרה ועד ארבעים,  כולן יפיפיות.
הן התבוננו בקהל היושבים במועדון שהיה מורכב ברובו מגברים, אבל
אפשר היה למצוא שם גם זוגות וגם מספר נשים שנמצאות בגפן.
לא הייתי בטוח אם הבחורות באמת רואות אותנו, או שהזכוכית היא
חד כיוונית והן סתם מחייכות לעצמן.
רוב היושבים במועדון היו עסוקים בשיחה ולא הסתכלו כלל לעבר
הבחורות, לעומתם חלק ישבו ממש מול הבחורות ומבט מזיל ריר ניגר
מעיניהם.
באיזור הזכוכית הסתובבו להם כשלושה תאילנדים זעופי פנים וחיכו
למי שרוצה להזמין בחורה, כשמידי פעם ניגש אחד מהם למזיליי הריר
ומנסה לדרבן אותו לקחת בחורה זאת או אחרת.

לא מיהרתי.  התישבתי על אחת הספות שמול חלון הראווה, הזמנתי לי
כוס משקה מהמלצר שהטריד אותי, וישבתי להתבונן בבחורות.
בשדה התעופה פרטתי שלוש מאות דולר לבאטים, כך שהיה מספיק כסף
בכיסי לקחת גם את אחת הבחורות היקרות.
ניסיתי להבין איך נקבע מחיר הבחורה. האם לפי הגיל או אולי לפי
התרגיל. שאלתי אצל אחד מזעופי הפנים שעמדו ליד הזכוכית.
הוא לא ממש הבין אנגלית ורק אמר לי "תיקח את מספר  22  היא
מעולה והיא שלך לשעתיים תמורת ארבע וחצי אלף".
התבוננתי ב 22 , בחורה יפה, כבת עשרים או אולי קצת יותר כי
הרי אף פעם אי אפשר לדעת אצלן. היו לה פנים יפיפיות אבל חיוך
עצוב, לבשה שמלת מיני שחורה, חושפת זוג רגליים מושלמות ונועלת
נעלי עקב זנותיות במיקצת, בעלת גוף מושלם רק חזה קטן, אבל זה
מה שיש להן בדרך כלל.
היא כנראה שמה לב שאני מתבונן בה והיא חייכה לעברי חיוך נעים
יותר, או שאולי בעצם כלל לא ראתה אותי וסתם החליטה לשנות את
חיוכה.
"נו" ניסה לדרבן אותי זעוף הפנים, "תיקח אותה"?
"שה שה" עניתי לו בתאילנדית, שזה אומר לאט לאט, יש לי זמן.
זעוף הפנים עזב אותי, המלצר הביא לי סוף סוף את כוס המשקה
והתחלתי ללגום לאט, ממשיך להתבונן בבחורות, עוקב אחרי מבטיה של
22 .
היא ישבה ברגליים משולבות כשמדי פעם היא משנה תנוחת ישיבה, אבל
בכל תנוחה שלא תהייה, היא היתה סקסית להחריד.
מה שלא מצא חן בעיני היה מבטה העצוב.

לידה ישבה בחורה מבוגרת יותר, מספר 31,  התבוננתי בה. תיספורת
קרה קצרה, פנים חצי סיניות וחזה קצת יותר גדול מהממוצע המקומי,
היו לה שפתיים חושניות ועיניים שחורות גדולות יחסית, היא היתה
פחות יפה מ 22 אבל לא פחות חושנית, נמוכה יותר אבל בעלת חזה
גדול יותר. גם לה היה חיוך מלאכותי, קצת עצוב.

אחד ממזילי הריר שלידי סימן בידו לזעוף הפנים, הזעוף ניגש
אליו, החליף איתו מספר מילים וניגש למיקרופון הסמוך לזכוכית.
הסינית מספר 31 קמה ממקומה ויצאה מאזור חלון הראווה, הגיעה
אלינו ללובי והתישבה לצידו של מזיל הריר. כשחלפה לידי הבחנתי
יותר מקרוב בפניה הנקיות והבהירות יחסית ובגופה המושלם. היא
חייכה והחלה ללטף את מזיל הריר, אחזה בידו והובילה אותו אל
מסדרון הבניין המוביל לחדרים שלמעלה.
השעה היתה עדיין מוקדמת ולא מיהרתי לשום מקום, מבטי חזר אל 22
"תיקח אותה לפני שמישהו אחר יקח אותה, היא מאוד מבוקשת" האיץ
בי זעוף הפנים.
לא מיהרתי, התבוננתי בסובבים אותי. קבוצה די גדולה של גברים
ישבו בחברת כמה בחורות, דיברו וצחקו בתאילנדית. לא הצלחתי
להבין אם הבחורות הגיעו איתם או הצטרפו אליהם במקום, הן ניראו
צעירות  וסקסיות מאוד.

"תסתכל על הג'ינג'ית" אמר לי בחור תאילנדי שהתישב לצידי
באנגלית טובה למדי, "אני כבר שלוש פעמים לקחתי אותה, היא מאוד
יקרה, חמשת אלפים באט רוצים עליה לשעתיים, אבל אם אתה רוצה אני
יכול לסדר לך אותה בארבעת אלפים בלבד, כי אני נחשב לקוח קבוע
שלה כבר".
היתבוננתי בו, הוא התישב לצידי רק לפני כמה דקות, ונראה בחור
בתחילת שנות הארבעים שלו, נאה מאוד ואלגנטי, לבוש במיכנסים
אופנתיות וחולצה לבנה אלגנטית.
"מה כל כך מיוחד בה?" שאלתי אותו.
התבוננתי בה, מספר 10 הייתה, כנראה גם הייתה שווה 10, בחורה
קטנה על עקבים ענקיים, גם היא בשימלת מיני ורודה קצרצרה, בעלת
מחשוף נדיב כשעיגול המספר 10 ממוקם בדיוק בין שדיה. שער ארוך
חלק צבוע כולו אדום, ותיסרוקת פוני חמודה ששיוו מראה בובתי
לפניה היפות. משום מה היא ישבה קצת בפינה ונסתרה מעיני בתחילה
עד שהבחור הסב את תשומת ליבי אליה.
"מה כל כך מיוחד בה?" ענה לי, "היא רוחצת אותך ומטפלת בך כמו
שאף אחת אחרת לא עושה, המסז' שהיא מעניקה יגרום לך ליגמור הרבה
לפני שתגיע איתה למיטה, וחוץ מזה החריץ שלה כל כך קטן וצר שאם
תרצה לזיין אותה בלי קונדום, היא תסכים בלי בעייה, למרות
שהמדיניות של המקום זה סקס נקי ורק עם קונדום".
"והיא לא מפחדת ממחלות או מהריון?" שאלתי.
"היא יודעת לשמור על עצמה" אמר לי הבחור, מתלהב משהו.
היא היתה מדהימה, אבל פסלתי אותה מראש, אחת ששוכבת עם כולם בלי
קונדום עלולה להיות מקור למחלות לא צפויות.
"יש לך עוד המלצות?" שאלתי את הבחור. "יש את 22 שהיא טובה ויש
את 25 שהיא מצויינת אבל כרגע אינה נמצאת מאחורי הזכוכית, או
שהיא עם לקוח או שהיא ביום חופשי".
"בכל מקרה", המליץ לי הבחור, "אל תיקח בחורה שחזרה עכשו מלקוח.
הן משקיעות הרבה מאמץ ואין להן כח להשקיע פעם נוספת ברציפות.
תיתבונן היטב, רוב הבחורות כאן, למרות שהן יפיפיות, הולכות עם
לקוח בממוצע פעם או פעמיים ביום, ולפעמים גם פעם בכמה ימים".
נכון חשבתי, הנה 22 יושבת מאז שנכנסתי ולמרות שהיא יפה ונחשבת,
אף אחד עדיין לא לקח אותה.
"היום אני לוקח את 33" אמר לי הבחור וסימן בידו לכיוון בחורה
מבוגרת יחסית, בטוח מעל שלושים, שישבה במדריגה השלישית והיתה
עסוקה בשיחה עם חברתה שנראתה גם בערך בגילה.
"מה המיוחד בה?" שאלתי.
"לא יודע" אמר לי, "היא נראת קצת מבוגרת ובעלת ניסיון, יש לי
הרגשה שהיא תהיה טובה, וחוץ מזה היא רק אלפיים וחמש מאות באט,
ואין לי היום הרבה כסף לבזבז".
"למה אתה מחכה?" שאלתי, "עוד מעט מישהו יקח לך אותה".
"יש לי זמן"  אמר, "אני לא מאמין שמישהו יקח אותה. עוד לא
ראיתי אף פעם שלקחו אותה".
"ספר לי קצת על שיטת המחירים פה?" ביקשתי.
"או, זה פשוט. יש להם מחיר שונה לכל בחורה, לא כמו ברוב
המקומות שהמחיר פחות או יותר שווה. פה זה הולך לפי ביקוש.
המבוקשות עולות יותר, ובעשרת אלפים באט אתה יכול לקבל גם שתי
בחורות ביחד לשעתיים, אפילו אם תבחר את הכי יפות".
הסתכלתי עוד פעם על 22 , היא מצאה מאוד חן בעיני, אבל משהו
בחיוך שלה הפריע לי מאוד. היא נראתה לי כמו אחת שבאה לעבודה
ורק מחכה שיום העבודה יסתיים.
"כדאי לבחורה לשבת אם אף אחד לא לוקח אותה?" שאלתי.
"הן מקבלות משכורת בסיסית בכל מקרה" השיב הבחור, "ולכל בחורה
יש את סוג הקליינטים שלה, יש ימים שמגיעים סוג אנשים לסוג כזה
של בחורות, ויש ימים לסוג אחר".
הבחור סימן לאחד מזעופי הפנים, אמר לו כמה מילים, ואז ניגש
זעוף הפנים אל אחד המיקרופונים והזמין את 33 החוצה.
היא נראתה די מופתעת מהעיניין ודי מוטרדת שמפריעים לה בשיחתה
עם חברתה, אבל מקץ דקה הגיעה לבחור, חיבקה אותו ומשכה אותו
לכיוון המסדרון. "תהנה" קראתי לעברו, והוא חייך אלי.

נשארתי לשבת, מתבונן ב 22 ומזמין סיבוב נוסף של שתיה.
עוד אני מתבונן בה, נכנסה לרחבה בחורה חדשה, מספר6, יפיפיה
בובתית בעלת פני מלאך, גוף מדהים, גבוהה מאוד יחסית למקומיות,
בתוספת נעלי עקב גבוהות וסקסיות, עיניים שחורות חושניות,
ושפתיים מלאות משוכות באודם ורוד בוהק. ישר דמיינתי אותה רוכנת
עלי, מנשקת אותי.
סימנתי לזעוף הפנים והוא ניגש אלי,"כמה עולה מספר6 " שאלתי.
"שש וחצי אלף" אמר הזעוף, שמח שסוף סוף אני ניגש לעיניין.
"למה כל כך יקרה?" שאלתי.
"תראה אותה ואחרי שתהייה איתה תבין שהיא במחיר מציאה" אמר
הזעוף.
חשבתי כבר לומר לו שיזמין לי אותה כשניזכרתי בדיברי ידידי שיעץ
לי לא לקחת מישהי שחזרה כרגע.
שלחתי את זעוף הפנים מאוכזב, לגמתי מכוס המשקה, ושבתי להתבונן
בחבורת התאילנדים עם הבחורות כשמדי פעם אני מסיט מבט לעבר
הזכוכית.
בינתיים מישהו כבר לקח את 22, כך שגם האופציה שלה הסתיימה
לגבי.

בצד, לא רחוק מהתאילנדים המצחקקים ישבה בחורה נאה בשמלה
אלגנטית ושמתי לב שעיגול עם מספר 18 צמוד לדש שמלתה.
"היא גם לבחירה?"  שאלתי את זעוף הפנים.
"כן" אמר לי, "אני לא יודע למה היא יושבת פה, יכול להיות שהיא
עם מישהו שיצא רגע לשרותים או משהו" השיב הזעוף ופנה לכיוונה.

"רגע, חכה" עצרתי אותו.
התבוננתי בה במשך מספר דקות. היא לא היתה יפה במיוחד, כבת
עשרים וחמש פלוס, אבל היה בה משהו מאוד מושך, לא יודע להסביר
בדיוק.
קמתי ממושבי והתקרבתי אליה, היו לה פנים עצובות. משהבחינה בי,
חייכה אלי.
לא יכולתי שלא לשים לב לדימעה שירדה מעינה. היא ניגבה את
הדימעה וניסתה לשדר לי חיוך מזמין.
התישבתי לידה, הצעתי לה כוס משקה. "בקארדי בריזר", ביקשה.
ידעתי שזה משקה יקר יחסית אבל הזמנתי לה ללא היסוס. הבחורות
בדרך כלל מסתפקות במשקה צנוע, אם היא ביקשה בקארדי סימן שהיא
בצרה.
המשקה הגיע. היא לגמה ממנו לגימה קלה והניחה אותו, התקרבה אלי
ואחזה בזרועי.
ניסיתי לפתח איתה שיחה, לברר למה היא עצובה ולמה היה לא יושבת
עם חברותיה מאחורי הזכוכית.
אבל היא לא הבינה אנגלית ורק ענתה ב יס יס, על כל מה ששאלתי,
מנסה לרצות אותי.
היא התקרבה אלי וניסתה לנשק אותי, נרתעתי בעדינות, קמתי וחזרתי
למקומי הקודם מול הזכוכית. היא המשיכה לשבת עצובה, לא נוגעת
בבקבוק הבאקרדי שמולה.

מספר 31 חזרה לבימה. כבר עבר כל כך הרבה זמן, חשבתי לעצמי.
עכשו או בכלל לא, אמרתי לעצמי תר במבטי אחרי כל הבחורות שישבו
מולי.
התבוננתי היטב בכל הבחורות שישבו מולי, משום מה כולן נראו לי
עצובות וכל בחורה שחייכה אלי ראיתי את העצב בחיוכה וכולה אומרת
לי, קח אותי, זיין אותי בכדי שאוכל לשלוח כסף לילד שלי, או
לאחות שלי או להורים שלי, שישפצו את ביתם על הכוס שלי, שהאחים
הבטלנים שלי יוכלו לשתות אלכוהול ולהשתכר על הכוס שלי.
פתאום כל היפיפיות נראו לי מסכנות, סתם זונות שלא מציעות כלום
מחוץ לפאנטאזיה בת שעתיים, היא תרחץ אותי אחר כך תיגלוש עלי עם
קצף סבון ואחר כך תזיין אותי, ובמקרה הטוב היא תדע אנגלית
בשביל להגיד לי כמה אני טוב וכמה הזין שלי גדול ובקושי נכנס
לכוס הקטן שלה, היא תקרא לי קינג קונג ותעשה אותי מאושר
לשעתיים, ותחזור לבכות על מר גורלה כשאף אחד לא יראה, ולחייך
חיוך מזמין ברגע שמישהו  יסתכל עליה.
לא רוצה, אמרתי לעצמי, לא רוצה להשתתף במשחק הזה, אני אקח
בחורה ובטח במקרה הטוב אבכה ביחד איתה.

הזמנתי חשבון, שילמתי ויצאתי החוצה לאוויר הלח של פאטאייה
הבוערת, לרעש של הרוכלים המציעים את מרכולתם.
התישבתי ליד אחד מדוכני הנודלס וסיימתי את הערב עם מרק נודלס
חם וטעים שהסביר לי פנים הרבה יתר מנערות השעשועים שבבאדי
מסאז', המרק לפחות היה אמיתי לחלוטין, התמסרתי קומפלט אליו
והוא התמסר קומפלט אלי עד שגמעתי את כולו והחזרתי לרוכל קערה
ריקה בתוספת שלושים וחמש באט (כארבעה שקלים) והוא הודה לי
בתודה אמיתית.

הפרק הבא: פום ופואום
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1800721&passok=yes







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
מקודם:
נפלה טעות בין
האטלס לבין
האנציקלופדיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/11/08 12:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רזי רוני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה