1.
כשיצאתי לרחוב
קידמה המדרכה את פניי
בשלל פרחים סגולים,
שהמטירו עליה העצים
כדי לשמח אפרוריותה.

נשאתי עיניי לשמים בתודה
ופגשתי חיוכו של ירח
כמו נולד לכבוד
יום הולדתי הקרב.

הרגשתי כה קלה
למגע הרוח העדינה
בסופו של יום חמים,
וחיכיתי בסבלנות בתחנה
מתכוננת לשוב
לנקודת המוצא.

בתוך עורקיי,
נפשי מלחשת פזמונה,
מה כלתה
להיות כלה כלולה
ויום עובר ועוד לילה
והיא מתכלה.

אוספת בשתי ידיים
פרחי סגולה
תוך כדי נשירה
לשים בטנא הפעור
בתוך לבה

מתקרב ערב חג שבועות,
יהא  זה  השיר
מנחת בכורים.

2.
אנא אלוקים,
התר צרורה.
בכבלים אסורה.
כי עת לחננה
כי בא מועד.

משביעה עצמה
כמוכנה ומזומנה
להיות מאורסת,
באהבה מאושרת -

לעשות ולקיים
במסירות, בכל מאודה.
בנאמנות באמונה
בידיעה שאין לה
עוררין.

ממועד למועד
לקראת בוא מועד
בזמן  חול ומועד
מתהווה מתרקם
מתחדש ומתקדש
ב -הא  הידיעה
המועד.