איזבל לארן-ורסיין / אשליה |
לעתים.
מכות בי ברכות
ה מ ד ג ד ג ת
וכמו בשר נצרב,
מתחממת כל כך
מאהבתן שאין לה תנאים
רק קנאים.
הרוח הזו,
הצוררת
יש בה הכול,
ואין בה מנוחה.
למשוך את השהות
עוד מעט
רק דקה
כדי להגדיר את הרגע,
שלא יברח לי
לעולם.
בהירות,
[אך איני מצליחה לנחש את צבען]
והן מולי, ממש ליד.
מרווחכמוהגיהינום
[או כמו דירת שניים וחצי בת"א]
בעיר השטן,
גיא בן הינום מציע לי לשתות משהו
כל דבר שילווה בתחושה,
שהכאב שלי הוא אינו אלא
אשליה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|