חרות ישלח / נדנדה |
אני יושבת שם ומתחילה לספר לך
הכול.
אתה תקשיב לי בכל מקרה.
אימא שלך אמרה לי לא לבוא יותר.
זה עושה לה עצוב מבפנים.
ומה אתי?
גם לי מותר לבכות.
ומותר לי לצחוק עד דמעות,
ולכתוב
שאני אוהבת תותים ושוקולד
ואותך
אבל אתה רק תחייך ותשתוק
ותביט בי במבט הכי עצוב שלך
שמפחיד אותי לפעמים.
ותאמר לי בפעם המיליון שזהו,
זה נגמר,
אבל אני לא אבין.
והנדנדה שבחצר תישאר ריקה
וגם אני,
מבפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|