בצלם אלוהים הוא נברא.
הוא ידע שיום אחד יאלץ להיפרד ממנו, מצלמו, ידע והכחיש.
אלוהים התאהב בילד ולא רצה לשלחו ארצה, כבר הכל היה מוכן אבל
אלוהים הקשה, הפרידה הגורלית.
הוא פחד שיפגעו בו שם למטה,פחד פחד מוות.
לא היתה ברירה, היה עליו להתמודד איתה ושלחו בסוף.
אומנם ידע כי מקומו בארץ בטוח יהיה, הוא התאמץ לגרום לכך. מקום
מגוריו אכן היה בטוח. אלוהים ידע.
אבל אלוהים לא שולט בכל, לפעמים עליו לשחרר, הסביבה השתנתה
לזמן גורלי.
לילד רצונות משלו, רצונות לא בטוחים, אלוהים חייך ושמר.
שמר ממקומו במרומים, לא נשמות של חתול היו לילד, נשמות אלוהים.
הוא שמר עליו בסתר כי דבר כזה אסור, שמר עליו מכל משמר, בסוד,
בשקט.
"יהיה טוב יהיה טוב כן"...
אלוהים התגעגע.
לא הכל תלוי באלוהים.
אבל שם למעלה אני יודעת שהוא ישמור עליו, לצידו, באורו, כי
בצלם אלוהים נברא הוא. |