מי כמוני שומע את החרישית שבזעקותייך
וטועם את טעם התפרים אשר חותמים את פיך
ומתעוור מאורו המסנוור של היגון
כשאינו מסוגל עוד לקבור עצמו בתוככי הלב
על בשרי כבשרך נפערים שוב פצעי העבר
כי לא יידעו לעולם מרפא מן החולי
וגם אני נופלת על ברכיי ודועכת
כשאין ביכולתך להדוף עוד את מכאוביי
וטירוף הדעת שחלחל לו בקילוחים דקים
ועתה מתפשט בראשך ומחולל תוהו והרס
מהפנט את חושיי, גוזל התובנות,
ופורץ את סכר דמעותיי הזולגות על לחייך
ואת נוטלת מגופי את אחרון כוחותיו
ונושמת אל אפיך מלוא-ריאותיי
ושולחת חבלך להתלפף סביב צווארי
ומה ספורים הימים שלא אוכל להתנגד.
כי אינני מסוגלת להושיעך מכל פחדייך
ולעטוף בחיבוק את יתמותך הדואבת
וקרב אבוד הוא לנסות להכילך...
איך נפלו גיבורים בניסיון להכילני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.