התעוררתי באותו הבוקר מרגיש כמו ביצת פסחא מהחג הקודם.
ריקנות איומה התפשטה לה לאט מילאה את חלל בטני בגז כמו גופה
במכון הפתולוגי.

39 שנים אני והוא משתינים בעמידה אל תוך פה הקרמיקה הפעור עם
שפתי הפלסטיק המשוחות בשפתון תכלכל.
39 שנים אני והוא משקים אחד את השני בזיעה קרה ומוצצים אותה
בקשית בתאווה של FATA MORGANA  מדברית.
39 שנים היה לנו עולם קטן. אי אורבאני בצורה של מאפרה כמו בחוג
הקרמיקה  של ציפורה.
ספק בזיון האמנות ספק אמנות הבזיון.
39 שנים התעוררתי כשגופך עוטף אותי, מזכיר לי מדי בוקר את סיבת
קיומי - אתה.
בכל סתיו היה נושר שחור שיערותינו על אדמת המקלחת , מותיר
אחריו לובן אפרפר .
היינו מביטים יחד על עצמנו במראה הגדולה שבחדר השינה.
מקטלגים כל קמט, כל גבשושית, כל שריטה כמו סטודנטית שקדנית
למידענות.

ובאותו בוקר פגשת אותה.
ריח גופה צמצם את גופי כמו צמצומו של נר שתפארת הלהבה עזבוהו,
הפכוהו לכדי תבליט חלב .
סוף חיי ושארית חייך הצטלבו באותה פגישה גורלית.
הצטלבו באותו רמזור של צהוב שיערה, וירוק עיניה ואדום
ציפורניה.

הייתי פעם אהוב. אתה אהבת אותי.
הייתי פעם קיים. אתה נתת תוקף לקיומי.
עכשיו אני רק שארית של עצמי ואתה נקרופיל בעל כורחך.

בוראנסי ראינו את הילדות האלמנות.
לובן בגדיהן מוכתם באפר נשיותן השרופה.
אני גלדים של מצורע, אני גללים של פרה קדושה, אני נשרף, אני
בוער, אני מת.

"אילמנתי" אותך לפני חתונתך.