עוטף את עצמי בדגל הלאומי שלי - גאווה!
בדוגרי בריאליטי אני חש, לא בלי חשש
על-כך ששרדתי את כל מופעי האימה הטלוויזיונים
כותרות העיתונים וכל סוגי הפצצות והאסונות.
תל-אביב יותר טובה לי מניו -יורק פריז או לונדון
ירושליים גם.
ריח הדלק של המנגל משכר אותי
אני דג בתוך כל רשתות הקפה והגלידה
המרובות רגליים כתמנון אימתני
נוח לי להתערסל
לעצום עיניים.
זכרון ילדותי -
עוד מים
מבקש מיאמא והיא מביאה לי עוד כוס.
חוזר לחלום
הוא היה סיוט החלום הזה?
כל המבצעים והסיכומים הפטריוטים היו לי לזרא
מוחקים את כל סימני השאלה שלי ומציבים במקומם סימני קריאה
אני רוצה לקצוץ את אלה גם אלה, לקמט לשניים
מנסה להסביר לאחיינית העירונית שלי בת הכמעט שש, מה זה קיבוץ
נתקל בקשיים...
ספר הילדים שהיא קוראת בדבקות חורז:
לקצוץ, חמצוץ, ציוץ, קמצוץ, לפוץ, ארוץ,
לקוץ, בחוץ וכן, ניחשתם ודאי, גם קיבוץ.
אני מנסה להבין אם מה שהומה בי כרגע פנימה זו הנפש היהודית
שלי.
שוב נתקל בקשיים...
יודע שכאשר המסגרת של התקווה כבר הוצבה, יש למלא את ה
חופשיות
בתוכן הנכון.
אבל מהו...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.