גורף עלים יבשים
שלכת האביב ואבקנים
כל שפרח וכבר קמל
כל שלבלב ונאסף אל הרקב

את חצרי אופפת שמש
משחקת מחבואים בין העצים
אני הוזה.
אני זוכר את אשתקד
שנה אשר חלפה עליי בבית זה.

אז
אהבתי אשה משוגעת
בעצם לא אהבתי
רק הזיתי את סיפור חייה
עת זרם אל עורקי דרך רשת
פלג אותותיה

חשמל בלי שמש
במסתור, מאחורי האשנבים

גורף ימים
גורף שנים וחדשים
זמן שכבר קמל
הלא אותה כלל לא אהבתי
חייתה לה אז
עודנה חיה
בדמיוני, בדמעותיי,
הכול
בדיון שנתהווה
אבל
ניצן של צער מלבלב
עדיין
לא נבל