הבטן מתכווצת
ברגעים של אושר חלופי,
המבט יורד למטה
כשהיד נאחזת ברכות מקפיאה.
ציפיות שמכוונות נמוך
ושלוש מילים
שמורידות אותי על הברכיים.
חיבוק רזה ועיניים קפואות,
מגע מתוך שינה
ובירה גרועה שגורמת
לאוכל הישן
לעלות למעלה.
שתיקה שמכריחה
את המילים לצאת
גם כשהן חצויות
וחסרות כל תכלית.
רגליים משוכלות ופחד נושך.
החושך נוגס בי לאט,
מעכל
ומקיא אותי החוצה.
הכוח נגמר,
הצרבת בגרון
והגוף הקטן הזה בוער,
מהעצמות,
מהתשוקה,
מהכמיהה לאנושי,
מהצורך ללכת.
הבקרים מכבים בי
את השקט שנקבר
תחת הרצון,
לשכוח.
03.05.08
אני אפרום את עצמי מהגוף הממכר,
אאסוף את רגליי,
את שבריי,
בשקט בשקט, שלא תתעורר,
וכשאלך,
אראה את העיניים שלך
ננעצות בי
נועצות בי,
ולא אצליח להשתחרר
מהאחיזה שלך. |
