בתוך מבול הסליחות היורד עלינו לפרקים
של אנשים חשובים ואנשים ריקים
יש רק אדם אחד
שאותו אקח
ברצינות יחסית
ואבקש ממנו מחילה
(כי כל השאר, חשובים ככל שיהיו
הסליחה שלהם שווה, כשלג דאשתקד)
אז רשמי לפנייך יקירה
סליחה:
על דאגה מיותרת
על הבטחות שלא קוימו
אפילו שנאמרו רק בתום לב
על התעללות יומית והטרדה
על ירידה אין סופית
במה אינך כל כך טובה
על נקיפות מצפון
על מרה שחורה
על מלנכוליה מתמשכת
על אובדן אמונה בעצמך,
ואכזבה
על שאינך מספיק טובה
להתמודד עם צוקי היום והשעה,
אז אני מבקשת סליחה מעצמי
בכובד ראש ובהכנעה
ומבטיחה שבשנה הבאה
אגיש לעצמי
רשימה קצת יותר
מאורגנת וקצרה |
