בעוונותינו, אנחנו נהנים ביום השואה מהשירים המושמעים ברדיו
והנה בשעות הבוקר שיר שמזמן לא שמעתי "נוסע סמוי" שאת מילותיו
כתבה חוה אלברשטיין והוא הולחן והושר על ידי יהודית רביץ:
עמוק בבטן הספינה
בחום כבד בחשכה
אדם נואש מאוד מצא מחבוא
נמלט מסכנה גדולה
נוסע אל הלא נודע
היש נמל גם בשבילו
עושה לילות ללא שינה
ללא חיוך ללא מילה
מה יעלה בגורלו

להיות פרצוף בלי שם
לחיות תמיד בצל
קשה לברוח בעולם
אם יתגלה יושלך לים
קשה לברוח בעולם

ולו היית גם אתה
קברניט של אוניה גדולה
האם היית מתקרב לזר
נותן לו אוכל ומשקה
נותן מיטה ומחסה
את כל מה שאסור אבל אפשר
הלא האיש אדם נירדף
הלא האיש עלה נידף
מה יעלה בגורלו

אכן שיר מתאים ליום זה, ערב קודם הוקרן באחד הערוצים הסרט "מסע
הארורים" על ספינה עם פליטים שהצליחו למלט עצמם בעקבות ליל
הבדולח אך לא הורשו לעגון בקובה וגם לא בארה"ב, האניה חזרה
לאירופה ורוב נוסעיה נספו בשואה בסופו של דבר.
אבל, בבוקר יום השואה כאשר שמעתי את השיר הזה, עלו במוחי דוקא
פליטי דרפור שמושלכים לכלא אצלנו.
בהמשך נזכרתי בזכרון עמום שהשיר נכתב בתגובה למקרה שהיה באמת,
משהו על רב חובל ישראלי ונוסע סמוי... ניסיתי לדלות פרטים
נוספים על המקרה הזה מהאינטרנט ללא שום הצלחה מלבד איזו תגובית
נידחת שהתגגללה אלי כתוצאה מהחיפושים:
"גם אצלנו לפני הרבה שנים היה היה רב חובל שהוריד לים מלא
כרישים, על רפסודה מעץ, נוסע סמוי בצבע שחור שהתגלה באוניתו.
מישהו זוכר מה קרה לאותו רב חובל?  עד כמה שזכור לי הוא קיבל
נזיפה כי בעברו הוא שירת בפלי"ם הביא מעפילים והיה גיבור."
(התגובית  התיחסה לידיעה עיתונאית שכותרתה "מאסר עולם לחואי
שהשליך עובד לאריות").
כלומר, בעצם הסיפור שעומד מאחרי השיר הזה הוא סיפור של "הפוך
על הפוך" רב חובל ישראלי שעסק בעברו בהעפלה, לא היה רגיש לצורך
של פליט למצוא חוף מבטחים בכל דרך שהיא (חוקית או לא).
גם בסיפור האניה סינט-לואיס ונוסעיה הארורים יש טוויסט מעניין,
מסתבר שארגון הג'וינט האמריקאי פנה לסוכנות היהודית בבקשה
להקצות לפליטים אלו רשיונות הגירה לארץ ישראל מתוך המכסה
השוטפת והסוכנות סירבה (שכן הם לא היו פעילים ציונים).
וכל שנשאר לכל אחד מאיתנו לשאול את עצמו הוא: "ואם היית גם
אתה..."