על ספסל בגינה יושב איש זקן
נד בראשו כאומר "כן"
כאילו הסכים, כאילו רצה,
ועל קצה הספסל יושבת ילדה.
"אני כבר גדולה" היא אומרת לאיש
"אני כבר לא" הוא חושב, ומחריש
"אפילו סוזי אומרת שכן"
הוא מסכים, אין ספק, הוא ממשיך להנהן.
לוסי שלו וסוזי שלה
יצאו לטייל ברחבי הגינה
לנוח לרגע בשפת אימן
לחזור הביתה, רחוק מכאן.
הילדה והאיש מביטים אליהן
הילדה דואגת, האיש מהנהן.
אם סוזי ולוסי יחליטו פתאום
לשנות מזל לשנות מקום
וימשיכו ללכת מבלי לחזור
את מי הן ישאירו הרחק מאחור?
איש זקן וילדה קטנה
שני קצוות של ספסל גינה,
ליבם פועם אך קולם לא נשמע.
"לא דואגת" האיש מהנהן
"סוזי חוזרת ולוסי גם כן"
הילדה מהנהנת בקצב שלו
קצת מחייכת... קצת לא. |
