הייתי רוצה להגיד שיש לו אצבעות ארוכות ויפות, ושכשהוא מחזיק
אותה זה נראה כאילו הוא בעצם מלטף אותה. הייתי רוצה להגיד שאני
מסתכלת על העשן המסתלסל מהופנטת, ושהוא אפילו נראה בצבע לבנבנן
זהבהב.
אני לא יכולה כי האמת היא שהאצבעות שלו נורמליות לחלוטין,
ושהדרך בה הוא מחזיק אותה היא נורמלית לחלוטין. האמת שאני כמעט
ולא מסתכלת על העשן, ואני דיי מתרחקת ממנו כי אני שונאת את
הריח שלו.
כשמספרים סיפור חשוב כזה צריך להיצמד לפרטים. אפילו אם הוא
מדבר רק על מרפסת וסיגריה.

תובנת מרפסת ועשן:
אנחנו חיים בעולם האמיתי. הוא רק קצת יותר מידי עולמי, והרבה
יותר מידי אמיתי.

אין זמנים מוגדרים, ואין חוקים קבועים מראש.
כשפתאום מרגישים מן צורך לא ברור כזה לדבר, להירגע, לחשוב או
סתם להיות, יוצאים אל המרפסת.
חוקים בלתי מוגדרים הם עישון סיגריה. שלו, לא שלי.
מומלץ להגיע עם שתי כוסות. אחת לי אחת לו. אני שותה מיץ או
קולה, או מים. הוא גם כן. אבל הוא לפעמים שותה חלב. אני אף פעם
לא.
כשאני מנסה לבודד את היופי ברגעים האלו, את מה שגורם להם להיות
מיוחדים עד כדי כך שאני כותבת עליהם סיפור- אני לא מצליחה.
אולי זה השילוב של הרוגע והשלוה, אולי זה השילוב של הסיגריה
והחלב, אולי זה השילוב של השטויות והרצינות, אולי זה פשוט
השילוב שלנו. שלי ושלו.

תובנת מרפסת ועשן:
משחק קונוטציות- מצא אסוציאציה למילה כוח.
אני: עליון.
הוא: מתוק.
כוח, שמשון, אריה, דבש, מתוק.
מסקנה:
הוא: אני.

האמת שאני שונאת סיגריות. ירשתי את זה מאמא שלי - אני מריחה
סיגריות ממרחק של קילומטרים. מבחינתי כל הסיגריות בעולם מריחות
כמו קאמל. קאמל מריח כמו חדר מורים.
גם לסיגריות שלו יש ריח. זה עסקת חבילה - הריח שלהן עם הנוכחות
שלו. אז אני לוקחת. אבל נזהרת שלא לשאוף יותר מידי. גם ממנה.
גם ממנו.
הראשונה מגעילה. השני ממכר.

תובנת מרפסת ועשן:
ללכת להסביר לפגאנית על הדת שלה זה חסר הגיון. במיוחד אם אתה
יודע יותר ממנה על הדת. במיוחד כשאתה לא פגאני.

אין כזה מושג של סיגריה-שאחרי-סקס אצלו. האמת שאין אצלו מושג
של סקס. הוא עושה איתי אהבה. אף פעם לא עשיתי אהבה לפני כן. זה
סוחט את הלב ומרחיב אותו באותה שניה. אני חושבת שקוראים לזה
פחד. יש ללכת למרפסת אחרי שעושים אהבה. ואז מדברים. או שותקים.
או זה לא משנה. זה גם יכול להיות באמצע ולא אחרי. זה גם יכול
להיות כשאין קונדומים, אבל זה דיי מעצבן כשזו הסיבה.

תובנת מרפסת ועשן:
עץ זה לא גזע עלים וצבע חום. זה אוירה, זה מזג אויר, זה קרחת
יער.
מבחינתי עץ זה עדיין  גזע עלים וצבע. חוץ מזה שזה בכלל בשדה.

יש אנשים שמושלמים מבחינה פיזית. הם כל כך נמשכים אחד לשני
שאצלם לשכב זה יותר כמו אונס של אחד את השניה.
יש אנשים שמושלמים מבחינה רעיונית. הם מבינים אחד את השני עד
כדי כך שזה סוג של אורגזמה מוחית.
יש אנשים שיש להם את זה ואת זה. קצת קשה לחשוב על זה כי זה
נשמע טוב מכדי להיות אמת. אבל זה מה שמרפסת ועשן אומרים
מבחינתי.
האמת שזה לא אנשים - זה אני והוא. לא מכירה עוד כאלו. אתם?

תובנת מרפסת ועשן:
רודולף הוא גרמני. הנס זה בכלל שוודי.

כשפעם סיפרתי למישהו על זה, הוא אמר לי שמרפסת ועשן שלנו, זה
חיי נישואין של אחרים. זה ללכת קצת רחוק, אתם לא חושבים?
למי אכפת בעצם.
אני תוהה אם זה מעיד משהו טוב על הקשר שלנו, או משהו ממש רע על
חיי הנישואין.
מעניין אם אני אגלה את זה איתו או עם מישהו אחר.
הפעם אכפת לי בעצם.

תובנת מרפסת ועשן:
פעם כשעוד לא היו מיקסרים היו עושים את זה ידנית. היום...
ירידת הדורות... מקצפת יוצא מן חמאה מוזרה. היא לא טעימה.

כשאני לא ישנה אצלו, התוצאות הן שאני לא ישנה. לא מצליחה. אני
יוצאת מהמיטה עם חולצת פיג'מה עליי, והופכת בדרך שרפרף שעליו
כמה ספרים. יוצאת למרפסת.נשימה ארוכה, אויר נקי.
חסר משהו.
אני הולכת לחדר של ההורים ושולפת סיגריה מהתיק של אבא. יוצאת
החוצה ומדליקה אותה. העשן, מבין בדרך על טבעית עד כמה אני
שונאת אותו, עף לי על הפנים. אני חושבת על תובנת מרפסת ועשן
שלנו.
אבל כלום לא עולה לי לראש.

מוקדש לאנדי שהוא לא שלי, אבל הדמות שלו, איתי.