נמאס לי כבר לצעוק ונמאס לי שהוא צועק עליי!
נמאס לי לבכות ונמאס לי מכל הלחץ הזה!
נמאס לי שאני לא רוצה לספר לאף אחד מה קורה
וזה רק מצטבר ומצטבר.
נמאס לי שכולם שואלים שאלות על למה אני ככה,
כי זה כל כך לא עניינם!
בא לי לברוח מהמציאות הזאת,
לא רוצה לשנות אותה פשוט רוצה להעלם ממנה.
לא רוצה שאנשים ידעו מה קורה ואיך אני מרגישה,
לא רוצה שיראו אותי נשברת ובוכה.
נמאס לי מההרגשה הנוראה שתוקפת כל הזמן ולא עוזבת.
נמאס לי מהמלחמה בדמעות,
מהעיניים העצובות,
בעולם הלא-הוגן הזה,
במצב שלי ושל אחרים קשים משלי.
נמאס לי מהימים שהשמש זורחת וחם,
מהבגדים הקצרים ומהפרפרים.
נמאס מהרגשת המועקה והכאב שבראש,
נמאס כבר מלחשוב על מה לעשות,
נמאס להתעקש ולשמוע שיהיה בסדר בעתיד.
נמאס שהזמן לא עוצר,
ויותר מזה, הוא רץ ואני נופלת מאחור,
נשארת להתמודד עם הכל לבד.
נמאס כבר!
כן, אני כועסת, ומותר לי, אז קפצו לי! |