סוג של אינסומניה
מכוונת, יש לומר
מעט שעות שינה והעייפות גובלת בחוסר תפקוד
אבל חייבים להמשיך
יש עוד הרבה מה לראות
ובראש, המחשבה על המיטה החמה
שמחכה לי בבית, כה רחוק.
ואז, מדמיינים איך זה היה להם
לילות של אינסומניה מאולצת
הכל בגלל הפחד שאם תלך לישון היום
תתעורר מחר לבד, אם תתעורר בכלל.
הפחד לישון מוביל לעייפות שכמעט ולא רואים בה את הגבול עם חוסר
התפקוד.
אבל חייבים להמשיך
יש עוד הרבה דברים לראות.
ובראש המחשבה על המיטה החמה
שהייתה בבית לפי שנלקח
והמחשבה על המיטה החמה
שיום אחד אפשר יהיה להתכרבל בה ללא חשש.
התקווה, הזכרונות המתוקים
והרצון להמשיך, זה כל מה שנותר.
ואני, כל כך הרבה שנים אחרי, רק מבקרת
לא יכולה להבין את רמת הקושי, הסבל
מעריצה את אומץ ליבם של אלה שהיו שם
אלה שבזכותם אני כאן. |
