השמים אפורים פני אנשים פה קודרים
שהזיכרונות והמאורעות הכואבים שוב ושוב
מנבכי העבר עולים וצפים,
ובעיניהם דמעות עומדות שהזיכרונות והמאורעות
בסיפורי הניצולים או הגיבורים ששרדו את זוועות
השואה והמלחמה הנוראה והאכזרית שכל מטרתה הייתה
השמדת העם היהודי באשר הוא בשיטות שונות
ירייה, חנק, והרג במשרפות,
בגטאות ומחנות השמדה שבנו הנאצים ועוזריהם
ואת היהודים מכל עיר מדינה וכפר במקומות שבאירופה כבשו
וכשרגליהם שם דרכו את בתי היהודים
שרפו הרסו ואת רכושם בזזו כמו ציידים אותם רדפו
תפסו ואת הנשים, הילדים והגברים
תינוקות וזקנים בכוח צעקות,
בנשק ובמכות לקרונות המוות אותם לגזים שלחו
ולחשוב על כל זה צמרמורת עוברת בגוף.
רכבת המוות יום ולילה שועטת כסוס פלדה דוהרת
ולמרחקים בדרכיה עוברת
שמאות אנשים כמו בכלוב צפופים ודחוסים
עייפים ורעבים מוכים וחולים
ועיני מאות מהם משוטטות מעט קרן אור באפלה מחפשות
לטיפת מים מתחננים וברגעיהם האחרונים על נפשם
בבכי קורע לב מתפללים אולי מישהו ישמע ויושיע אותם
מגורלם המר והאכזר בדרכם האחרונה של חייהם
ליעד הלא ידוע שאותם מובילים.
רק דבר חשוב מההיסטוריה למדנו
על החיים לא נוותר אם צריך גם נילחם.
על המולדת שלנו נשמור ועל עצמנו נסמוך.
לא נסלח לא נשכח. זיכרונם יהיה ברוך לעד.
|