קראו לו הגבוה ולאשתו הקטנה ,הייתה להם מכולת שכונתית,
כזאת שאפשר לקנות בה חצי לחם ומישהו כבר יקנה את החצי השני.
בחצר מאחור היו בקבוקי הסודה והטמפו
מוחבאים בארגזי עץ הרחק  מהידים הארוכות של ילדי השכונה.
על ידיהם של הגבוה ואשתו הקטנה מקועקעים לנצח בדיו כחול מספרי
המוות של אושוויץ.
מעידים שהם נסעו דחוסים בקרונות הבקר צמאים ורצוצים.
מעידים שראו את דוקטור מנגלה השטני עומד מבריק ומצוחצח על
הרמפה
ובהינף שוט מחליט מי לחיים ומי למוות.
מעידים שראו את ענן העשן עולה מארובות המשרפות השמימה
וידעו שבני משפחתם ועירם הם ענן העשן הזה.
היום באותו מקום היכן שהייתה המכולת
יש מינימרקט גדול של משפחה ערבית וחצי לחם לא מוכרים שם.
הגבוה ואשתו הקטנה בגן עדן כבר נפטרו הם בגן עדן נהנים מזיו
השכינה,  בגיהינום הם כבר היו ההוכחה  מוטבעת בחותמת כחלחלה
בדרכון בשרם.