מוקף במילים, במשפטים נדושים
מוקף בשירים, מנגינות וצלילים
מוקף באנשים עם המון פרצופים
ואין לאן ללכת

מוקף בצפיות ובפחד לאכזב
מוקף בפחדנות ובפחד להעז
מוקף בשתיקה שוברת לב
ואין לאן ללכת

יש בי מחשבות שאני שום דבר
שבסוף אקבר יחד עם העבר
יש בי מרירות והמון שאלות בלי תשובות
למה אני לא יודע לחיות?

האם אני באמת שונה או שהכל בראשי?
האם אמשיך לחיות כך את חיי עד יום מותי?
אני לא רוצה להבין כשאהיה זקן
שבזבזתי את חיי בלהיות מסכן

אני רוצה להיות כמו כולם
לחיות את אותו המסלול, לחיות סתם
צבא - טיול - לימודים - משפחה - ילדים - נכדים
למה אני לא יכול להיות כמו כל האחרים?

מוקף ברעשים שלא נותנים מנוח
מוקף במבנים - ואין לאן לברוח
בחיי כבר אין לי יותר כוח
להתעסק בזה

מוקף בצבעים, בריחות
מוקף בהבטחות שאינן מתממשות
מוקף בזלזול, במבטים שלא משאירים מקום לספקות
נשבר מזה

מרגיש חלש מול אנשים רעים
לא יכול כשהם בסביבה
וכמה שאזהר
הרוע תמיד יחכה בפינה

אלוהים, כבר אין כוח להתעסק בזה
אני רוצה לצאת
לצאת מזה.