בנמל עזוב
ליד איזו ארץ,
סירתי עומדת דומם

רק מחכה לגשם, סערה  שתעיר את העולם!

שני ירחים עברו עלינו, את חסרה לי כבר איזו תקופה
כשאת לא כאן אני נמס, אבל יודע שחייב

וכל הסערות שבעולם  וכל גלי הים המקציפים

גלמודה היא סירתי בתוך לבך, בודדה נפשי בעולמך

אך את אהובתי עמדי, פרשי כנפיים
לא הזמן לבכות על העבר

התרוממי על מעל הקצף, אל דרור הציפורים אל המחר

כי ידענו שנכון שאת הולכת
כי ידענו שנכון שלא נראה

בעיניים הקטנות והבוכות של עצמנו בעולם הזה

הקשיבי לי ילדה, אני נשבע לך
ואולי עוד תגיע התקופה שאל נמלך אשוט