קובי גורן / חורף ביבשת ישנה |
ולאחריהם קול דממה דקה.
רוחות ערבית פורטות
לוטפות לפלגי מים רבים.
סער שוב רוגש על העולם
מאיים בנהמת צמרות עצים.
זעקת שבר פולחת האוויר
נדם ציוץ הציפורים.
הבזק בהיר מבליח
מכה בסנוורים.
עמוד עשן טמיר
אימת עולם מטיל.
קור עז חלל מותיר
מסיים מלאכתם של אחרים.
מרבדים בלבן פרוסים
מעל ראשים בלא חיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|