|
כבר כמה פעמים ניסיתי לסגור
את הספר שבו אתה קורא.
קשה לי שאין בינינו חומות ברורות
רק דפים ספוגי משמעות.
רציתי לסגור אותו כי מרוב שקראת
הרגשתי שאולי שכחת להביט גם בי.
אולי פחדתי שתרגיש כבר
שהבנת כל מה שהיית צריך, ותלך.
אבל אתה ללא שום עכבות פותח אותו
שורף לי בדיוק במקום הרך
האם חשבת איך זה מרגיש
להיות בצד השני של הדפים?
חשופה לעיניך כל כך
כשאתה קורא בנפשי
רוצה כל כך לעצום עיניים
אבל אז גם לא אראה אותך.
כבר כמה פעמים ניסיתי לסגור
את הספר שבו אתה קורא בי
אבל כל פעם אתה מפתה אותי
לשפוך החוצה את כל מה שיש לי.
אתה יודע, הספר הזה
הוא בעצמו חומה ברורה בינינו.
16.04.08 |
|
|
אנשים מתים,
חולפים עם
השנים, אבל
סלוגן, זה
נצחי!
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.