בחור נחמד, יום אחד מתעורר ומבין שאין לו מישהי...
שתאהב אותו, אבל תאהב באמת.

הוא מכיר אותה קצת, נפגשו לכוס תה באיזו מסעדה בכיכר - כוס תה
שארכה שש שעות.
השקפות, תובנות, תיאוריות ומחשבות על החיים עברו בשיחה.
גשם כבד ירד. מאוד כבד.
מידי פעם הבחור הנחמד הזה מגיע אליה, הכי רחוק שהם הגיעו זה -
להתנשק.  

פעם חשב עצמו למאהב גדול, הוא אהב לענג נשים יותר מאשר להתענג
עליהן.
כעת, הוא הפך לביישן יחסית גדול למה שהיה, חבוי מפני העולם שבו
הוא חי.
לא שכב עם מישהי כבר זמן מה.
כבר לא יודע, אם יש לו סקס אפיל או אין לו, לא זוכר כל כך איך
לגעת, ללטף, ולתת לה -
את הזיון של החיים שלה.
אולי בגלל זה, היא נסוגה כל פעם ולא בגלל סיבה טיפשית שטעונה
בפיה, בכל פעם שהם מגיעים למצב קצת אינטימי.
היא נותנת רמיזות קטנות/גדולות; "הייתי רוצה", הייתי אונסת
אותך".  

הבחור הנחמד, לא מתעקש, אין לו כוח לשטויות...
הוא יודע שהיא מורידה שיער מערוותה, רגליה ועוד מקומות שעפ"י
המגדר, תואמים מצב אסתטי של אישה נקייה.
רק מחכה שיבוא, והוא בא... אין לכם מושג כמה שהוא בא.

כנראה, חסר משהו בתמימות שלו, וזה גורם לה לספקות.
למרות שפעם, לא היה מקום לטעויות - ולא היה מקום לספקות.