ראשי הפינות נשכחו
בלהט השמש היוקדת עולמות לצורה
שדות שיבולים בלויי קיץ
נשזרו לאניות כסופות על פני המים.
זרועת הנהר במבואות הגשם הטוב
נתחמו בחושיי בתכלת ירקרק
העלים ניגרו מתק צוף כנימות
לתוך עיסה דביקה של רגש.
ורגליי צעדו ללא דעת
לאורך שבילים שאין בם ממש
עיניי נצטעפו בעצמן
שרשראות פחד קדומות.
לא משתי מדרכי
כי סדקתי בה שער
עצום ומבורך
לתפארת עולמות. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.