כשהוא בתוכי
אני פורטת מהר במקצב הווייתי.
כשהוא שם בפנים מחפש לו נעים
אני כמעט ומסיטה לו את גבי.
אני עוצרת,
שלא להתמסר
למי שלא מכיר את הרגש הפועם בי
ובשנייה שנגמר
אני רוצה לחזור להיות לבדי.
הוא לא יודע לקרוא
את מה שצורח בפנים
הוא לא מקשיב
לרחשי מבטי.
הוא לא יודע לכתוב
לי
מילים עצובות
שימלאו את החריטות בלבי.
כשהוא בתוכי הוא בטוח פתאום
שהחלטתי אותו לאהוב
ובין קימור לקימור אני חושבת על זה שמזל שיש בי אלכוהול
והוא יודע הכול, הרי למדת מאחרת
לדבר אתי בשפת הסימנים
והוא יוצא ממני כמו חדש
כי הוא השאיר אצלי ערימות של...
שקרים.
אני נלחמת לשווא ומתפתה בשנית וזה בסדר כי התגעגעתי לכתוב
וכשהוא בתוכי הוא שוכח הכול כי
אני מלמדת אותו
איך לאהוב.
חבל שהוא לא יזכור... |
