התמונה נפלה
מגבוה לנמוך
כל חייך התהפכו
ואיש לא אשם
רק אתה.
הכל נסדק
השאיפות וחלומותיך
ואף אחד
איש מחבריך
לא כאן כדי לעזור לשקם
את השברים,
העדינים גסים האלה.
וזו רק אני,
עומדת בצד ומביטה
הדמעות שלי יורדות אחר דמעותיך
נופלות על אותה מרצפת
ויוצרות שלולית משותפת
שלי ושלך
שלך ושלי.
אתה מרים את הראש
ומביט בי,
צולל אל מי שאני באמת
מעבר למעטפת שלבשתי על עצמי להגנה
ומחייך
כאילו מצאת את מה שחיפשת תמיד
את מה ששנינו חיפשנו.
דמעותייך עוד יורדות
וקצבם הופך אחיד
כמו קצב דמעותיי.
השמש עולה אחרי לילה ארוך
לילה שלעולם לא חשבנו שייגמר
ושנינו יוצאים
לא יודעים לאן
אני שותקת, נותנת לך להוביל
נותנת לך להתחיל
להרכיב את תמונת חייך
את תמונת חיינו,
מהתחלה. |
