|
זה נדיר שככה
עת הלילה
שוכח
דקות אחרונות של
אפלה דהויה
ניצוצות אחרונים
משכרים
משקרים
צובעים את השקט
בגוונים חרישיים.
'וזה נדיר שככה...'
את אומרת,
לא מסיימת
משאירה מחשבה
תלויה באוויר.
אט אט
את
נרדמת.
מצווה עליי
לעמוד על המשמר.
ואנו שני לבבות.
אחרונים בגן העדן
שנסגר.
'זה נדיר שככה...'
אני ממשיך את דברייך
זורע מילים שובבות
כשהשחר עודו
מטושטש משינה:
'כשהשמש מתעוררת
וגם אני אתה
מצליח להתנתק
מתרדמת עמוקה.' |
|
|
אם אין לי מה
לכתוב אני צריך
לכתוב שאין לי
מה לכתוב או
פשוט לא לכתוב
כלום?
אחד שאין לא מה
לכתוב והוא לא
יודע אם הוא
צריך לכתוב שאין
לא מה לכתוב או
פשוט לא לכתוב
כלום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.