כשסיפרת לי את סודך
הערת שדים מרבצם.
מספר שאלות נענו
וייתכן כי כמה תסביכים הותרו.
ואז החל המרדף.
אני גנבתי בכל פעם שהפנית גבך,
בלעתי ודחסתי עוד, ולא שבעתי,
לא ממראות, לא מנגיעות מקריות.
משהו רץ בי מבפנים, בדמי...
רגע, זו אני שרודפת אחר עצמי!
לו ידעת קצה מחשבותיי,
הייתה נגררת הרמת גבה, או שמא אנחת רווחה?
אולי פחד? אולי תשוקה?
בטח סתם קריצה שתביא לערבוב.
אנא, ספרי לי סודך שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.