הבת שלי שמה חנה,
נראית כמו איזה חננה,
נסעה לטיחואנה,
וקנתה מריחואנה.
אמרתי לה: "בתי,
בטרם את תסעי,
קחי מעט דמי כיס,
והביאי לי גם ביס"
הנהנה הבת,
והלכה - קיבינימאט.
היא עזבה את ישראל,
להיכן? לעזאזל.
והנה שנה עברה,
ואיתה הבת חזרה,
אז אמרתי לה "בתי,
מה הבאת מן הדיוטי?"
אך בידיה הריקות,
לא הביאה מתנות,
וכדי בטנה להאביס,
השתמשה היא בדמי הכיס!

ברוגז רב, וגוף דואב,
היישרתי אגרוף אל תוך הלב,
וממש לרוע המזל,
בתי נפלה חלל!

עברו להן שנתיים,
ועזב הבן אפריים,
הוא נסע לטיחואנה,
גם לרכוש מריחואנה!
אז אמרתי לו "הוי בני,
חופץ בסם אני,
אז אם לא איכפת לך,
רכוש לי גם, הב לי מנחה"
במבט די אטום,
הוא הנהן כולו עגום,
והנה בני הסתום,
נעלם כמו כלום.
וכעבור שנה,
שוב אותה המנגינה,
הנה שב הבהמה,
ובידיו אין מאומה!

ברוגז רב, וגוף דואב,
היישרתי אגרוף אל תוך הלב,
וממש לרוע המזל,
גם בני נפל חלל!

בלי תחושה עבר עשור,
והנה גם בני דור,
הוא יוצא לטיחואנה,
לרכוש גם לו מריחואנה,
אז אמרתי לו: "דורי דור,
תהיה מגניב תהיה גיבור,
תעשה חיים ותבלה,
אך תחזור עם צינגלה"
והנה הוא אוסף דרכון,
מפתחות, ורישיון,
הוא יוצא, כדמות זקופה,
אל נמל התעופה!
אך אבוי, עברה שנה,
והסיפור לא השתנה,
הוא חזר - ללא הסם,
הבחור המטומטם.

ברוגז רב, וגוף דואב,
היישרתי אגרוף אל הלב,
וממש לרוע המזל,
בן נוסף נפל חלל!

והנה עבר יובל,
וגופי, כולו נובל,
אין בנים שעוד אשלח,
כל אחד על ידיי נרצח.
אך אישתי בריאה הנה,
אשלחה לטיחואנה,
עוד בטרם אזדקן,
אולי אספיק עוד לעשן!
בלי לבזבז טיפה של זמן,
שלפתי שוב המזומן,
ללא שמץ של בושה,
טרם אישתי כבר התעשתה,
"תקני לי גראס!" אני צרחתי,
ועל מטוס אותה שלחתי.
תמה לה שנה תמימה,
והנה אישתי החמומה,
היא בחימה כולה שקועה,
עד שמבטה הרתעני קמעה.
"מה קרה, היכן הגראס?"
אמרתי בטון די מבואס,
אמרה אשתי הקניבלית-
"איני יודעת מקסיקנית!"
וטרם אגרופי שלחתי,
מהחלון אני הושלכתי,
מסקנה אחת יש לסיפור,
זה די פשוט, זה די ברור,
צאצאים הם לא סיבה,
לחשוש מקרב או מריבה,
אך כשזה מגיע לאישה,
כדאי שתשנה גישה.