|
עיניו משחרות
לבת שכנו הרכה
זימתו חורשת
ממתינה לעכור תומתה.
החרמש הונף
בחסות טלית שאינה ברה
ושיבולת רכה נחמסה.
מאז לילותיה שבורים
ונשיאי יגונה עותרים
לעדנה
ואותו ירח שהמיר
כתמים בשמלת השבת
הליט פניו
בשתיקה.
מוקדש לכל אותם חשופי רשע
ולניצת הורד (רוז) שנרמסה.
|
|
|
אתם יודעים מה
אני אוהב? (או
שמא שונא)
בשנאה? היא
עיוורת, ניתן
לכוון אותה לכל
מקום.
כמו נהר שמציף
עיר והורס הכל
בלי לבדוק במי
הוא פוגע.
שלמה השמנמן
שמכירים אותו
ממזמן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.