מהרגע הראשון חשבתי שנועדנו אחת לשני (אתה יודע, זה ביטוי).
חשבתי כך כשעזבת, חשבתי כך כשנפרדנו, חשבתי כך כשבגדתי וחשבתי
כך כשצעדתי צעדים ראשונים לקראתך.
אבל עכשיו, עכשיו הגיע תורם של הספקות.
מה לי ולגורל? מניין לי לדעת מה מתוכנן לי או לך?
את כל השנתיים האחרונות העברתי במחשבות עליך (שנתיים! אתה
מאמין?), ופתאום אפילו אתה מאבד משמעות. קבל זאת כמחמאה- אתה
ללא ספק האחרון שנשאר עומד.
כנראה שמי ש"נועד" לחיות איתי את שארית חיי מחכה לי באחת
הפינות הבאות (אני מתכוונת לבעלי העתידי. אין לו כל קשר לאהבה
או גורל), והאחת היחידה שלך, היא מסתתרת רחוק מעיניי.
בכל מקרה, כנראה שלא נועדנו זה לזו. כנראה שאני קצת אובססיבית
ואתה קצת עצוב. כנראה שאני עמוק בעבר, רחוק מהמציאות. לפחות לא
אוכל לפגוע בך עוד.

כך נשמעת מישהי שהרגע איבדה את תקוותה האחרונה.

זה דבר אחד, לאהוב מישהי שאתה חושב שלא אוהבת אותך בחזרה.
אבל לאהוב מישהו שאת יודעת ששונא אותך, זה כבר דבר אחר לגמרי.