היו היה בארץ השכוחה אביר רכוב על סוס לבן. לבדו נותר האביר
האמיץ. ידוע קרבות היה האביר, אמיץ וחזק ודרקון גדול מולו.
לא תמיד היה האביר בדד. למעשה היה אותו אביר חלק מצבא קטן של
אבירים אמיצים. כולם היו רכובים על סוסים לבנים כולם אמיצים
וחזקים.
אך עכשיו האביר נותר לבד.
והקרב עוד נמשך.
והאביר זורם לאיטו, לא פורש,
וציפורני הדרקון חורצות את שיריונו,
והדרך למקום אחר, מקום ללא דרקונים, רובצת קורצת לנגד עיניו.
ותקוות כבר לא נשארו לאותו אביר, כי אביר חכם הוא ודרקון גדול
מולו, ובודד הוא אותו אביר שיודע שהפעם כבר לא ינצח ואם יעזוב
האביר את חרבו ויסור לדרכו אף אחד לא ידע.
יוכל האביר לשמור את סודו, את עלבנו לעצמו
וחרב גדולה בידו מתנוססת מצד לצד, מתריסה נגד הדרקון הענק
והאביר כבר פצוע, לא כל כך חזק
ולא היו לאותו אביר שאיפות? רצונות ותקוות? והאביר נזכר עכשיו
במיה ובנטע אשר נופפו לו במטפחת לבנה לפני שיצא לקרב.
והאביר האמיץ עוד נלחם.

באמת שכואב לו מאד ודמו נוטף והוא יכול להיות בכל מקום אחר
והדרקון באמת שענק ורשע אבל ליאן הרי גם היא יפה והאביר עוד לא
ידע אותה.
הקרב כבר נגמר והדרקון ינצח
והאביר המנוסה את זה כבר יודע וחרבו מתנופפת כבר בלי מטרה
והדרך החוצה עדיין קורצת אך האביר לא יצעד בה.
האביר ימות תחת אותו דרקון ענק והאביר עכשיו מניף את חרבו בפעם
האחרונה בעוז ומכה מכה מלאת עוצמא, מכה של גיבור, מכה שמרעידה
את האוויר, מכה יפיפייה. כל כך רצה האביר את המכה הזאת והדרקון
רואה וליבו עוצר. מעולם לא ראה הדרקון מכה כזאת יפה ודמעה
יורדת מעינו נוכח המכה המושלמת הזאת והדרקון מניח את זרועו
ומוחץ באיטיות בלי חן את אותו אביר והדמעה נספגת באדמה ולא
נותר זכר לאותו אביר או לקרב אותו לחם.
הלא ידע שימחץ כליל תחת זרועותיו האימתניות? הלא ידע שיחרך
מהבל פיו המצחין הרותח? הרי חכם היה מכל אביר שבא לפניו! הרי
ראה במו עיניו את חבריו לחרב נעלמים כלא היו!

הסיפור שלי הוא לא באמת על איזה אביר. אז לכל אותם אבירי קרבות
אבודים, אלה שמגישים קבילה נגד המג"ד שלכם, אלה שמחתימים עצומה
נגד תלבושת אחידה בבית הספר, אלה שהתחילו אי פעם עם אגם
רודברג, אלה שמשתמשים בלינוקס כי הגלובלזציה לא תעבור אתכם,
אלה שנכנסים לכלובים קטנים קטנים ותולים שלטים גדולים של 'בשר
זה רצח', אלה שלא לובשים פרוות, אלה שהולכים למפגשים משותפים
של יהודים-ערבים, אלה שמניפים שלטים נגד ההתחממות הגלובלית,
אלה שאוהדים את בני יהודה והולכים לכל משחק וצורחים עד סוף
העולם, אלה שחוסמים לילדים שלכם את אתרי הפורנו, אנחנו שעדיין
מתקשרים לאקסית למרות שהיא יוצאת כבר עם מישהו אחר.
אז נכון, כנראה זה לא באמת יעזור
כנראה כבר הפסדנו
אבל תדעו שגם הדרך חשובה
תמשיכו להילחם
אתם לא באמת לבד.