ד"ר לפלנד הוא האיש הכי חכם שאני מכיר.
הוא תמיד יודע לעזור לי.
פעם הייתי יכול לדבר איתו כל הזמן אבל בגיל 11 ההורים שלי
החליטו שאני כבר גדול מדי בשביל חבר דמיוני ומאז אני מדבר איתו
רק בלילות כשאני לבד.
אני חושב שיש כמה פרוידינים שהיו אומרים שכשלבן אדם מבוגר
כמוני יש חבר דמיוני במיוחד, ד"ר לפילוסופיה עם התמחויות בכמה
היבטים של סוציולוגיה, זה מצביע על כמה חסכים בילדות.
גם ד"ר לפלנד חשב ככה.
הוא אפילו הסביר פעם כשהשתכרנו ביחד ממה זה נגרם, אבל שכחתי את
זה בבוקר.
אבל לי לא אכפת,
אני עדיין נהנה לדבר איתו.
וכל פעם שאני בבאסה הוא יודע להוציא אותי ממנה
ומסביר בצורה הכי טובה איך צריך לפעול.
הוא זה שלימד אותי להתגלח ואיך להתחיל עם בנות,
הוא זה שנתן לי את המוטיבציה להישאר בקרבי במשך שלוש שנים
קשות.
לדוגמה כשהתלבטתי לפני השחרור מה אני צריך לעשות עם החיים שלי
ישר פניתי אליו,
הסברתי לו איך אני רוצה לדאוג לרווחה שלי ומצד שני לעזור
לעולם,
איך חשוב לי לגלות את עצמי אבל חשוב לי גם שיהיו אנשים שיגלו
אותי.
הוא הקשיב וחייך עם הפרצוף הזקן הטוב שלו
והסביר לי שמה שבאמת חשוב זה לדאוג לעצמי.
כשדרשתי יותר הוא הסביר בקול חכם ומלומד
איך פעם בחברות הישנות, אנשים רק חיפשו להשביע את אותם יצרים
בסיסים שלהם - אוכל, מים וסקס, כי זה מה שהיה לעולם להציע
מאז בעינינו נראה כאילו העולם התפתח אלפי צעדים קדימה
והיום בלחיצת כפתור אתה יכול להשביע יצרים שלפני שנים אפילו לא
ידעו שקיימים אצל בני אדם - הצורך ללמוד לעזור לעולם, לראות
עולם ועוד מלא דברים שהיום בן אדם רוצה

ושאין שום הבדל בין אדם רעב שאוכל, לחרמן שמזיין, לאישה
משועממת שתורמת דגל ענק לישראל ובעל משועמם בגיל העמידה שקונה
פרארי. ושההתפתחות היחידה שבאמת משנה היא התפתחות רוחנית בין
אם זה בדת, בנפש או בכל דבר אחר. וכמוה גם התפתחות בחברה כלומר
העושר החומרי שלך והחברתי שלך תלוי רק ביחס לסובב אותך ושאם
אתה עשיר ומקובל בארה"ב כשיש לך מיליונים ומלא חברים או אתה
עשיר באפריקה כי אתה היחיד שיש לו לחם וכל השבט אוהב אותך, אין
באמת הבדל.
אז לאן השיעור באנטרופולוגייה הזה מוביל? הוא לא הסביר. נתן לי
לפרש אותו איך שאני רוצה. בסוף סיכמנו שאני נוסע לדרום אמריקה.
הוא החליט שהוא לא מצטרף וכמה שחפרתי לו שאני צריך אותו שם הוא
התבצר בעמדתו שאני כבר ילד גדול ואני יכול להסתדר לבד.
אז נסעתי
ובכל מקום היו לי חוויות מטורפות. התגעגעתי לד"ר,
אבל נהנתי שם גם בלעדיו.
כל הזמן חשבתי על העצות שלו
וניסיתי ליישם אותם כמה שאפשר.
בדרום אמריקה פגשתי את נטע. זה היה כשלקחתי ת'פטריה הראשונה
שלי
נטע היתה בדיוק ההפך ממנו. בחורה מתוקה, משכילה וחומרנית.
התאהבתי בה כמעט בו במקום
איתה גם הייתי מדבר ביום למרות שידעתי שכל מי שמסתכל בטח חושב
שאני משוגע
לא היה אכפת לי
היא אהבה את חוויות הסיפוק והתרגשה מכל דבר קטן כאילו זו הפעם
הראשונה שהיא חוותה אותו.
היא שכנעה אותי לחזור לארץ ולפתוח חברה להגשמת חלומות ששם
במחיר הנכון יספקו לך כל פנטזיה שבעולם.
כשחזרנו ישר הלכתי לחפש את הד"ר
מצאתי אותו גוסס
הוא שכב במיטה בבית הישן שלי וכבר בקושי נשם.
ת'אמת שזה הדבר הטבעי. הוא כבר לא היה צעיר וחוץ מזה ד"ר לפלנד
היה גם מכור לא קטן למשככי כאבים ואלכוהול שגבו את מחירם עם
השנים.
שמחתי לפחות שיצא לי להיות איתו כשזה קרה והאל לקח אותו
זה קשה שחבר דמיוני הולך מהעולם
זה קשה כשכל חבר הולך מהעולם
אבל אז לפחות כולם מתאבלים איתך
כשזה חבר דמיוני קצת יותר קשה לגרום לאנשים להבין את הכאב שלך
במיוחד שכולם מראש חושבים שמאז שחזרתי מהטיול נדפק לי הראש.
אבל נטע הייתה שם וזאת הייתה התקופה הכי טובה שלנו ביחד. מי
תבין את האבל שלי על חבר שלא קיים בשום מקום חוץ מהראש שלי אם
לא החברה שהיא בעצם תוצר של פיטריות?
את השבעה העברתי אני ונטע לבד בחדר
וישר אחריה נטע שכנעה אותי שהדרך הכי טובה להפוך את ד"ר לפלנד
למאושר היא לממש את עצמי כי הד"ר הוא בעצם חלק ממני ותמיד יהיה
וחוץ מזה זה מה שהוא היה רוצה.
החברה שפתחתי זינקה מהר ואני וכל אחד אחר שהשיג את אחת המניות
הראשונות הפך לאדם עשיר.
עם הבנות בחיים לא הלך לי יותר טוב כי עם כל הכבוד לעצות שהד"ר
המכובד נתן לי
אין כמו עצה של אישה.
לפעמים נטע הייתה זורמת על שלישיה
את הבנות זה דווקא הדליק משהו בסגנון העשיר המדליק והמשוגע
על רוחניות ויתרתי מאז שהדוקטור הלך לעולמו
ואני נשארתי בעולמי
יצרים כבר אין לי כמעט
כנראה בגלל הפטריות
אבל אני ממש מתגעגע אליו.
מעניין איך הוא היה מהסביר את זה?