היית לבסוף ארוזה בתיק  
לא מבהיק
שאיש לא רצה להאמין ולהעמיק  
במחזור הימים
מתחת פני המים
המזוהמים והמעיקים

רצו פיות ואגדות שיספרו להם
על ילדות קטנות
ההולכות לאיבוד
וחוט השנים עוד משיב אותן בחיבוק אחד גדול
שהן גדולות ויפהפיות
צוחקות יוצאות ממעמקי היערות
ועוד זוכרות גמדים קטנים
המתגוררים מתחת לפטריות
כיצד סרקו שיערן
וקלעו להן בבדידותן צמות
באהבות  רבות

שילדותן עוד נותרה נוהרת
ואומרת את פלאי האגדות

אבל את מכל הילדות והדמויות
הבדויות
היית ממשית ארוזה בתיק  
שקועה במים

איש לא השיט עבורך תיבה מגופרת
ויד הושיט  

הכל היה אחרת

הסיפור לא השקיט את הדעת
מהמים הדלוחים
שגם דגים פשוטים
אינם מתקיימים בהם ולא משייטים

לו דג זהב היה במים השחורים
מפיג את רגעייך הנחנקים
אולי היינו מתנחמים

ומנחים בעצב פרחים

חור הדעת המעיק עוד יכתוב אותך
במדע בדיוני
באגדת ההורים
החייזרים
היוצאים מחורים שחורים
מתחזים לדמות אנשים

נומי ילדה את היית פייה
שסיפרה לנו על אגדה
רעה
שאמרה שצחוקה העצוב
עוד ישוב

נומי
הפרחים בכל כוח הצבעים
ישקיטו פחדייך מהורים