|
כל העבר שלי
עומד עכשיו מולי
וכל הזיכרונות שבי
צפים שוב
כמו מפרש על פני ים
מה נשאר בי,
מה לא קיים?
כל האני שבי
שואל עכשיו מולי
איך ממשיכים
ואיך לא נפגעים שוב
כמו חץ שמכוון למטרה
מה קרה בי,
ומה לא קרה?
וכל מה שאסחב אתי
עם זה אשאר
מה שישבור אותי ייגמר
וכל יום שעובר
אני הולך ואוזל
זמן לא מאחה אותי
כל המקומות שעוד
רציתי להיות שם
וכל האהבה הזאת
רוצה אליי
כמו מלך שהפסיד את הכול
מסכים למכור עצמי
בזול
כל הזיכרון שבי
לא נותן לשכוח
וכל החומות שבי
נפלו מזמן
כמו ילד שנשאר בגן לבד
מאז ועד עכשיו
אני אותו אחד
וכל מה שאסחב אתי
עם זה אשאר
מה שישבור אותי ייגמר
וכל יום שעובר
אני הולך ואוזל
זמן לא מאחה אותי |
|
|
אמש התקלקל לי
הקוטג' במקרר.
בצר לי פניתי אל
אשתו של ידידי
ורעי המלומד
אמנון ז'קונט,
למען תעוץ לי
עצה.
העיפה ורדה מבט
אחד באותו קוטג'
וצווחה:
תזרקי אותו!!
אני, שמחתי על
העצה הנבונה.
אבל אמנון אמר
שהיא פשוט לא
יודעת להגיד
משהו אחר.
אפרוח ורוד,
תזרקו אותו כבר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.