|
כשימלאו לך עשרים
אעקור מושבי
ואצא אלייך
בזרועות פתוחות
בלב סגור
כשימלאו השלושים
לא אשאר
אולי רחוק בארץ אחרת
או אחר בארץ
או סתם כי קשה לדמיין
אותך מתפוררת
בארבעים
כבר לא תהיי בשבילי
אך כתם שמש
שנצרב בעד עפעף
אז כבר אהיה מורגל
לשקר לי ולך
מבלי לחייך ולו פעם
ובחמישים
כבר לא אהיה בשבילך
אחד לעשור, לא פעם ב
חותם מאחורי תקופות
פותח לפני פצעים
ואת בעיניי כבר לא דמות
רק שריטות חתכים וגלדים
(זוכרת כשהיה עוד ניתן
לספור על אצבעות
שטפתי עורך במים ומלח
ואהבה מהוסה) |
|
|
נעים מאוד, אני
יגאל עמיר, פעם
גרתי בהרצליה,
היום זמני אני
קצת בדרום, אבל
יהיה בסדר תוך
שנה שנתיים אני
חוזר למרכז.
יגאל עמיר חושף
את זהותו ואת
עצמו לזאת שאהבה
את התל אביבי
ההוא, ומוסיף
ואומר: מה היא
לא שומעת
חדשות?
ובכלל למה
להתגאות שהוא
היה תל אביבי,
אני לא רץ וחותם
יגאל עמיר זה
שאהב את
האלקנ'אית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.