|
זה מייאש,
היום הכי נורא בחיי
אני מדברת אתם בקול יבש
אף אחד מהם לא באמת מתייחס אליי
בתוך ראשי הוא קורא לי אליו
מבקש ממני להתקרב
סיפרו לי אודותיו
על כך שהוא מנסה לשכנע שאינו אויב
אני לא מאמינה לו
או לכל יצור אחר
אני לא נשארת פה
אני רק רוצה שהכול ייגמר
והוא עדיין בתוך ראשי
מבקש ממני להצטרף אליו
מנסה להגיד לו שזה לא אישי
פשוט אין לי מטרה להיות שותפה למעשיו.
אני לא פתי
אני לא אכנע
עוד לא פרשתי
אני עוד לא מוכנה... ו
אבל הוא ממשיך ללחוץ
והכל מתחיל להתבהר
החיים שלי בבוץ
הכול צריך להיגמר
בסוף אני נכנעת
נשבית בקסמיו
אני יודעת שבעצמי אני פוגעת
המוות, הוא עוד קורא לי אליו. |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.