כיפור 2006. הרגשתי צורך להתנקות קצת...

סלח לי על תאווה שהאכילה אותי שקר,
סלח לי על שהייתי עיוורת לא לראות שאני פועלת על פיה.
סלח לי על תמימותי ועל חוסר הבגרות שהפגנתי ברגעי חולשה
ובדידות.
סלח לי על שהדחקתי כאב במקום לטפל באיזור הפגוע.
סלח לי על שאמונתי אליך זקוקה גם למוממחש מלבד רוחניות וחיבור
לכוח עליון.
סלח לי על סקרנותי ועל חוסר הפחד.
סלח לי על החיפזון בהתנסויות מרגשות הגורמות לי להשאיר מאחור
את היקרים לי מכול.
סלח לי על האדישות שכל כך קל לי לגלות לפעמים כלפיי אנשים
שתלויים בי.
סלח לי על הרצון להיות פרובוקטיבית לפעמים ולשבור גבולות,
דיסטנס, גם כשאני יודעת שזה לא המקום אליו אני שייכת.
סלח לי על שפגעתי בנפש שכל כך רצתה בקרבתי, ועל שהתכחשתי
לנוכחותה.
סלח לי על חוסר הסיפוק במה שיש לי בידיים.
סלח לי על תשוקתי חסרת הגבולות שגרמה לי לחטוא לגופי יותר
מכל.
סלח לי שלפעמים מישהו אחר היה צריך לבוא ולמשוך אותי מתוך
השיגעון.
סלח לי על צביעות ורגשות סלידה מאנשים שלא משדרים איתי באותו
גל.
סלח לי שאהבתי לדברים הפשוטים היא הסיפוק שלי וסיבת קיומי
בעולמך.