אני מסתכל על שברי בקבוק הזכוכית
ורואה יער עבות סביב פניי
העיניים נפוחות
והפה מלא עד אפס מקום
איך נפלו גיבורים
בשרו בחוצות אשקלון
אולי מישהו יבוא אותי להציל
אולי מישהו יקשיב

הם אורבים לי בפינה
אך לא רק שם
הם נמצאים כרגע מול עיניי
אבל אין לי דרך חזרה
שרלטנים עם מוסר
אומרים לי שהאבן נזרקה
על הנהר
התיזה טיפות חלשות
וטבעה
לשארית הזמן

הקווים במחברתי
כפולים
מטשטשים
מתעקמים
דמויות נוצרות
צבעים מתלכדים
מעביר את ידי הספוגה
בחיים
על מתג האור המלוכלך
ידיי מתלכלכות מן המתג
והמתג נהפך נקי

שוטף את ידיי
אך המים נשארים זכים
וידיי עדיין נגועות

רק הלכלוך נשאר איתי
גם ברגעים הקשים

תודה.