בסיפור הזה אין יחסי שנאה בין הורי החתן להורי הכלה. אין בו
נטילת כדורים, שתיית רעל או התאבדות. כאן רומיאו לא עומד מתחת
למרפסתה של יוליה, לא שר סרנדה מרגשת ולא מתחתן עם אהובתו
בחשאי.

הסיפור הזה מתרחש בכלל בעירק. שנת 1923. ברוך נולד, מס' שנים
אחריו נולדת כרמלה. יהודים אדוקים, שומרי מסורת. האחד גר
בבגדד, השניה בבצרה.
ברוך וכרמלה, שניהם בני נוער בזמנו, עשו עלייה לארץ ישראל- ארץ
הקודש. עליה קשה ומפרכת, שבסופה נפגשו שניהם לראשונה על חוף
הים התיכון, דורכים וגאים על אדמת ארץ ישראל. כרמלה הביטה אל
עבר השמש היוקדת על ראשה, ומאותו רגע ידעה - ברוך הוא אהובה.

לאחר היכרות קצרה נערכה חתונה, ברוך וכרמלה נשבעו אהבה ואמונים
זו לזה - לנצח נצחים.

כעבור כמה שנים נולד ילדם הראשון, אחר כך הגיח עוד אחד לאוויר
העולם. השניים גידלו את ילדיהם באהבה, חיבה, הערכה, חינוך אדוק
לצניעות ופשטות, לאהבת הזולת.


חלפו להן השנים, 2008. ארץ ישראל.
ברוך, לאחר מאבקים קשים וכואבים במחלת הסרטן, נפטר. כרמלה
כאבה, בכתה, התקשתה לעכל. אהובה הנצחי עוזב אותה ככה. מיד לאחר
מכן היא החלה להכנס ולצאת מבתי חולים, התקשתה לשאת את החלל
הריק שנוצר בליבה.

ביום ה30 ללוויתו של סבא,הלכה משפחתו האבלה לביתה עלמין. כרמלה
עוד היתה בבית החולים, היא כלכך כעסה על עצמה שהיא נמצאת על
מיטה בבית חולים ולא על-יד אהובה בבית העלמין, מתפללת 'קדיש'
לזכרו. היא ביקשה שוב ושוב מהצוות הרפואי שיאשרו לה לצאת, ללכת
לשם, רק כדי להפרד ממנו שוב.

באותן דקות שמשפחתו של ברוך נכנסה לשערי בית העלמין, התקבלה
הודעה מהצוות הרפואי, שכרמלה נפטרה. היא לא יכלה להחזיק מעמד
יותר. היא רצתה כל כך ללכת לבית העלמין, הרופאים לא נתנו לה.
כוחותיה אזלו, והיא רצתה כל כך את ברוך, אהובה.
היא נזכרה שהבטיחה לאהובה שאהבתם תתקיים לנצח, לעולמי עד. והיא
קיימה את שבועתה. היא עלתה לשמיים, אל אהובה ברוך.

לבית העלמין היא אכן הגיעה, עטופה בתכריכים.

ביום הלוויה של ברוך, ירדו גשמי זלעפות. כנראה היו אלו דמעותיו
של ברוך, שירדו ללא הפסקה בכדי לסמל לכרמלה שהוא בוכה
מתגעגועים אליה, מאהבה אליה, מכעס על אלוהים שלקח אותו
מאהובתו.
ביום הלוויה של כרמלה, לא ירד גשם. היה זה יום יפה. השמש חיממה
את הרחובות, השקיעה הייתה מרהיבה בשלל צבעים, העננים יצרו
צורות של נוצה וכבשה. אחד הימים היפים של השנה.
השמש הזוהרת, סימלה שכעת הם יחד, שמחים ומאושרים, קורנים
וזוהרים אחד עם השני. בלי כאב בלב, בלי בעיות בנשימה, בלי כבד
שנרקב.
השמש היא כוכב תמידי. היא זורחת בכל יום מחדש, ושוקעת בכל ערב
מחדש. היא מגיחה בכל יום ויום, בכל שבוע ושבוע, בכל שנה ושנה.
השמש היא נצחית. וכך גם אהבתם של ברוך וכרמלה, אהבה נצחית.
לעולם ועד.

אז נכון, אין בסיפור הזה יחסי שנאה בין הורי החתן להורי הכלה,
אין בו נטילת כדורים, שתיית רעל או התאבדות. כאן רומיאו לא
עומד מתחת למרפסתה של יוליה, לא שר סרנדה מרגשת ולא מתחתן עם
אהובתו בחשאי.
אבל כאן, בדיוק כמו בסיפורם של רומיאו ויוליה, האוהבים
הנצחיים, גם ברוך וכרמלה לא יכלו לשאת את הכאב של לחיות ללא
האהוב.
רומיאו מת, ויוליה אחריו, התאבדה.
ברוך מת, וכרמלה אחריו, דעכה.

ברוך הוא סבי.12.2.2008.
כרמלה היא סבתי.12.3.2008.
יהי זכרם ברוך.