תגידי למה את עצובה
ועל מה את מאושרת,
אני נושא בגאווה
שלט " אין לי ארץ אחרת"
מחבק אותך בכאב
מטפס להר הצופים ויושב,
כמה את יפה מכאן
איך אפשר בלעדייך להסתדר,
כל חיוך בשפתי מובן
כשאני מתרגש וכך אומר:

נולדת למלחמות
ואמות למענך,
ארץ חלומות
אני קורא בשמך,
שישים שנה אני חוגג
מדליק מנורות צבעוניות במרפסת
ותולה שרשרת דגלים,
שישים שנה כך אני מתנהג
אפילו אם את כועסת
אני לא משנה הרגלים.

תראי איך את פצועה
ואיך בתוכך את שמחה,
אני חושב שהגיעה השעה
שתנוחי בשקט ובבטחה,
בלי כל פחד
אני ואת ביחד,
כאש מתלקחת כמי הים
את אותי לוקחת
לרחוב הומה אדם
מזכירה לי שהכול אפשר
ולמרות הכול אני אומר:

שנולדת למלחמות
אבל אמות למענך,
ארץ שלי ארץ חלומות
אני קורא בשמך,
שישים שנה אני חוגג
מדליק מנורות צבעוניות במרפסת
ותולה שרשרת דגלים,
שישים שנה אני כך מתנהג
וגם אם את כועסת
אני לעולם לא משנה הרגלים.

אז למה את עצובה
ועל מה את מחייכת,
ספרי לי ארץ אהובה
מה עושים
כשאין לאן ללכת,
ולאן הולכים
כשאין לי ארץ אחרת.

שישים שנה אני חוגג
מדליק מנורות צבעוניות במרפסת
ותולה שרשרת דגלים,
שישים שנה אני כך מתנהג
ואם את לא תופסת
אני לעולם, אבל לעולם
לא משנה הרגלים.